מהי עבירת נהיגה בשכרות ומה העונש בגינה?

PicsArt_1451947904683

"משקה משכר"- מוגדר בחוק בסעיף 64 לפקודת התעבורה התשכ"א כמשקה שריכוז האלכוהול בו גבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת;

  •  שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, לתת לו דגימה של אוויר הנשוף מפיו, לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, באמצעות מכשיר הינשוף (בסעיף זה – דגימת נשיפה); שוטר רשאי לדרוש מתן דגימה ללא צורך בחשד כי נעברה עבירה לפי פקודה זו.

  •  שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן; שוטר רשאי להורות על נטילה של דגימת דם כאמור בסעיף קטן זה גם מנוהג רכב או מממונה על הרכב שהוא מחוסר הכרה.

  •  נפטר אדם עקב תאונת דרכים, והיה לשוטר חשד סביר כי אותו אדם היה בין הגורמים לתאונה, רשאי רופא שהוסמך לכך בידי שר הבריאות שאליו הובא הנפטר, ליטול ממנו דגימת דם או נוזל גוף אחר, לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה ריכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן, והכל אם ביקש זאת השוטר; בסעיף קטן זה, "שוטר" – כפי שקבע שר התחבורה.

  •  שוטר הדורש מנוהג רכב או מממונה על הרכב לתת לו דגימת נשיפה, דגימת שתן או דגימת דם, לפי הוראות סעיף זה, יודיע לו את מטרת נטילת הדגימה, יבקש את הסכמתו, ויסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה, כאמור בסעיף 64ד. (ב3)

  •  נטילה של דגימת נשיפה, דגימת שתן או דגימת דם לפי הוראות סעיף זה, תיעשה באופן ובמקום שיבטיחו שמירה מרבית על כבוד האדם, על פרטיותו ועל בריאותו, ובמידה המועטה האפשרית של פגיעה, אי-נוחות וכאב.

  •  נטילה של דגימת נשיפה תיעשה בידי שוטר, ברכב שבו נהג או נסע האדם שממנו נדרשה הדגימה, סמוך לו או במקום אחר שיורה השוטר.

  •  נטילה של דגימת דם תיעשה בידי בעל מקצוע רפואי כהגדרתו בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – חיפוש בגוף החשוד), התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – חוק החיפוש), המוסמך כדין ליטול דגימת דם; נטילת הדגימה תיעשה במקום שבו נוהגים ליטול דגימה כאמור, לרבות בתחנת משטרה בתנאי מרפאה.

  •  בעל מקצוע רפואי יברר עם האדם ממנו נדרשה דגימת דם, קודם נטילתה, את מצב בריאותו ככל שהדבר נוגע לנטילת הדגימה; התעורר חשש סביר כי נטילת הדגימה עלולה לפגוע בבריאותו של אותו אדם פגיעה שאינה נובעת ממהות הנטילה, לא ייטול ממנו בעל המקצוע הרפואי דגימת דם כאמור; ואולם, בעל מקצוע רפואי שאינו רופא, רשאי לדרוש כי רופא יבדוק את האדם, ולא ייטול ממנו דגימת דם אלא אם כן הרופא שבדק אותו אישר כי אין מניעה בריאותית ליטול את הדגימה.

  •  לצורך נטילת דגימת דם, שתן או נשיפה לפי סעיף זה, מוסמך שוטר לעכב את האדם ממנו נדרשה הדגימה לפרק זמן כאמור בסעיף 73(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, ואולם אם נטילת הדגימה היתה ממי שאינו חשוד, לא יעלה משך העיכוב על חצי שעה.

נהיגה בשכרות היא נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, אסורה היות ואדם הנמצא בדמו אלכוהול יותר מן המותר בחוק נוטל על עצמו סיכון של מעורבות בתאונה אם אפשרות לגרימת חבלה לרכוש או לאדם ואף לגרוע יותר מוות .

מהם הדרכים לקבוע האם הנהג נמצא תחת השפעת אלכוהול ?

  •  בדיקת נשיפה.

  •  בדיקת שתן.

  •  בדיקת דם.

  •  התנהגות הנהג .

החוק מתיר לשוטר שעצר אותך לבצע בדיקת שכרות במספר מצבים:

כאשר התעורר לשוטר חשד סביר להניח שהנהג נוהג תחת השפעת אלכוהול – יוכל השוטר להפעיל את שיקול דעתו ולבצע מספר בדיקות מקדמיות בכדי לאבחן את התנהגותו של הנהג, כגון:

  •  דיברו של הנהג איטית ומבולבלת.

  •  הופעתו מרושלת.

  •  הנהג לא יכול ללכת על קו ישר מבלי להתנדנד.

  •  הנהג לא יכול להניח את ידו על אפו מבלי להחטיא.

  •  ריח חריף של אלכוהול הנודף מפיו של הנהג .

מהי מגמת הענישה כיום על נהיגה בשכרות:

המחוקק קבע את רף הענישה בעבירה של נהיגה בשכרות והעמיד אותו על שנתיים פסילה. זאת, גם בלא שהתלוו למצב נהיגה בשכרות עבירות נוספות

המחוקק קבע עונש כה חמור של שלילת הנהיגה על מנת לצמצם את התופעה החברתית שהתפתחה והחמירה בשנים האחרונות , אשר גובה קורבנות בנפש וברכוש. רף הענישה הגבוה של שנתיים שלילה מינימום, נועד להזהיר ולגרום להרתעת ציבור הנהגים ובכך לצמצם את מספר הקורבנות ולהילחם בתאונות הדרכים בארץ. העונש יוטל ע"י בית המשפט, אך ישנם מקרים אשר יצדיקו סטייה מהנורמה של שלילה לשנתיים עפ"י נסיבות מיוחדות, יש צורך לבדוק כל מקרה לגופו.

בפסיקה האחרונה ניתן לראות כי המגמה לגבי הענישה היא לגזור את העונש המינימום הקבוע בחוק, כאשר על שיקולי השיקום האינדיבידואלי וההתחשבות בנסיבות האישיות לסגת בפני האינטרס הציבורי. באופן זה ידע כל נוהג ברכב, כי הנהיגה לאחר שתיה אסורה, וכי הנוהג לאחר ששתה מעמיד עצמו בסיכון של שלילת רישיון הנהיגה שלו לתקופה של שנתיים לפחות.

וכך אומר בית-המשפט העליון: "כל אשר עשה בית-המשפט קמא היה להפעיל את עונש המינימום הקבוע בחוק. בכך תיקן קביעה שגויה של בית-המשפט לתעבורה, בהתאם לנסיבות הארוע, לעברו של המבקש, ובעיקר בשל עונש המינימום הקבוע בחוק לעבירות מן הסוג אשר ביצע המבקש".

 

משרד עורך דין גיא ברמן פעיל לשירותכם 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע, אל תהססו לפנות בכל שאלה אנו נעמוד ונילחם לצדכם בצורה המקצועית והיעילה ביותר. ניתן לפנות אלינו:

פלאפון : 0502-3000-60 מייל: G.Berman.Law@gmail.com או בדף הפייסבוק: משרד עו"ד גיא ברמן